מחדר הטיפולים
מ' ילדה בת 11 הגיעה אלי לפני פחות משנה. סיבות הפנייה היו רשימה ארוכה של קשיים שכולם סימפטומים ידועים של adhd. היה למ' שילוב של קשיי קשב וריכוז, אימפולסיביות והיפראקטיביות, שהשפיעו מאוד בעיקר ביכולת התפקודית שלה בבית הספר.
להלן מספר התנהגויות שאפיינו אותה:
קימה מהמקום לעיתים קרובות, הנעת ידיים ורגליים באופן מוגזם, ריצה וטיפוס במצבם לא מתאימים, קושי לשחק או להשתתף בפעילות שקטה, דיבור מוגזם, עונה תשובות עוד לפני שסיימו לשאול את השאלה, קושי לעקוב אחרי הוראות, אי שימת לב לפרטים ועשיית טעויות עקב חוסר תשומת לב, קושי להתרכז בפעולות או משחקים הדורשים ריכוז ממושך, כניסה ללא רשות לדברי אחרים ולמשחקים של אחרים, התפרצויות רגשיות שאינן תואמות את הגיל, סף תסכול מאוד נמוך, הימנעות ממשימות הדורשות מאמץ שכלי מתמשך.
בקיצור, רשימה "נאה" של סימפטומים, שבעקבותיהם הוחלט לתת לה ריטלין.
לביה"ס, היתה מאחרת באופן קבוע, לא נכחה ברוב השעורים (קיבלה "פטור") ובשעורים שכבר נכחה, הצליחה לשבת 10-15 דקות בלבד. המורות שלחו אותה ל"שליחויות" שונות ומשונות - כדי לתת לה (ולעצמן) להתאוורר.
על הכנת שעורי בית לא היה בכלל מה לדבר. מ', שהמוטו שלה היה: "לא להתאמץ", החליטה שהיא לא כותבת יותר מאשר 2-3 שורות במחברת ולכן לא המחברות שלה היו ריקות להפליא. אין מה לדבר שנוצרו פערים עצומים במספר מקצועות וברוב המקצועות הציונים שלה היו נמוכים,
לאחר מספר פגישות עם מ' היה לי כבר מאוד ברור שלמ' פוטנציאל מאוד גבוה. ילדה חכמה, מלאת קסם אישי, הנושא החברתי ויכולת הקשרים הבינאישיים מאוד מפותחים אצלה. הקושי הלימודי היה שילוב של קשיים אמיתיים ביחד עם תופעות לוואי שהתווספו. משפטים כגון: "אי אפשר", "אני לא יכולה", "בשביל מה", נפלטו מפיה באופן אוטומטי, בכל פעם שהיה עליה להתמודד עם משהו שנראה לה קשה ולכן עבדנו לאט. התפקיד שלי היה לשקף למ' את היכולות והפוטנציאל שלה ולתמוך בה בהתמודדויות עם המקומות הללו. תרגילים גופניים שנראו לה בלתי אפשריים הפכו לאפשריים ביותר תוך זמן קצר. ההתקדמות שלה היתה מהירה אבל קשה היה לה להאמין שמחמאות כגון: את יכולה, את מוכשרת, את חכמה, נבונה, נפלאה, מקסימה- מדברות עליה.
במקביל לטיפול במ' נכנסו לתמונה צוות המורות ומנהלת ביה"ס. נערכו מספר ישיבות משותפות, שבהן הסברתי להן את אופן הטיפול ובשיתוף פעולה מדהים איתן, עשינו תוכנית עבודה הדרגתית שהמטרה הסופית שלה היתה להפוך את מ' לתלמידה ככל התלמידות.
מ' עלתה השנה לכתה ז'. היא תלמידה ככל התלמידות. מגיעה בזמן ללימודים, כותבת כמה שצריך לכתוב, מכינה שעורי בית, השקיעה בחופש הגדול בשעורים פרטיים בחשבון ואנגלית ומתקדמת בצורה מקסימה.
בשבוע הבא אנחנו נפרדות. תיערך ישיבה מסכמת עם צוות המורות והמנהלת. בעצה אחת עם הנוירולוג שלה הוחלט להפסיק בינתיים את נטילת הריטלין תוך מעקב לגבי הצורך שלה לכך.
והאמת היא שקשה לי הפרידה ממ', לא בכל יום נתקלים במטופלת כל-כך נהדרת.
|
|
מאפיינים
דימוי עצמי נמוך, תחושת כישלון, רחמים עצמיים, תסכול, כעס, בטחון עצמי נמוך, תחושת חוסר ערך, מצבי רוח, קושי בהבעת רגשות, תגובות מוקצנות למצבים רגשיים, פחדים, חרדות .
הסיבה
לקשיים רגשיים, יכולה להיות כתוצאה מ- adhd ויכולה להופיע כתוצאה ממערכות גופניות, שאינן מתפקדות במלוא הפוטנציאל שלהן.
לאחר אבחון תפקודן של מערכות גוף שונות נקבע הטיפול המתאים.
להלן דוגמאות של מערכות גוף (מתוך כמה), שתפקוד לקוי שלהן יכול להוביל לקושי:
קשיים רגשיים עלולים להופיע בכל מקום שבו יש פער בין הפוטנציאל המולד של האדם, לבין היכולת לממשו. הקשיים הרגשיים הם תוצאת לוואי מאוד קשה ולא נעימה שבדרך כלל משפיעה מאוד על איכות החיים של האדם ושל סביבתו הקרובה.
כל מערכת גופנית שמתגלה בה קושי תפקודי, כל ניסיון לממש רצון, ערך, שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי, מוביל לקשים רגשיים.
להלן דוגמאות למערכות גופניות שתפקוד לקוי שלהן יכול להוביל לקשיים רגשיים:
קושי בתפקוד מערכת ההצלבה
במידה ומערכת זו אינה מתפקדת באופן תקין, תיווצרנה חרדות, חוסר שקט גופני, שעלולים להוביל לקושי בדימוי הגופני, בדימוי העצמי ועד כדי חוסר בטחון עצמי.
מוטוריקה עדינה
חשיבותה מבחינת התפקוד היומיומי היא עליונה.
המוטוריקה העדינה היא מערכת המאפשרת יישום פוטנציאלים שונים הקשורים לרוב העשייה שלנו. כל פעולה הקשורה לעשייה עדינה: ציור, כתיבה, רכיסת כפתורים, שריכת שרוכים, אכילה, כשמערכת המוטוריקה העדינה איננה מתפקדת במלוא הפוטנציאל שלה, נוצרים קשיים רגשיים מאוד קשים.
שרירי גלגל העין
הקושי המרכזי הנלווה להפרעות בתפקוד לא מדויק ולא ממוקד של העיניים הוא כמות האנרגיה הרבה שהאדם צריך להשקיע על מנת להגיע לתוצאות טובות בתחום הקריאה, הכתיבה, העתקה מהלוח, התנועה המהירה, משחקי כדור, נהיגה, תפיסה מרחבית וכל פעולה אחרת שהעיניים מעורבות בהן. אדם בעל קושי במיקוד הראייה משקיע מאמץ בעשרות אחוזים יותר מאשר אדם ללא קושי. הקושי והמאמץ יכולים לגרור עייפות, מתח ועצבנות, תסכול, חוסר הצלחה בתחומים השונים יכול להוביל לסדרה שלמה של מחשבות שליליות של האדם כלפי עצמו, מה שיגרור אחריו דימוי עצמי נמוך ולביטחון עצמי נמוך.
המערכת הוסטיבולרית
קושי במערכת זו לא מאפשר לעלות על מתקנים שונים כגון נדנדות, קרוסלות, רכיבה על אופניים. לכל אלה השלכות חברתיות והתנהגותיות, קושי ביצירת קשרים חברתיים, פסיביות, התנהלות של הימנעות.
קושי במערכת הנשימה
רגש הינו תהליך ביוכימי ולכן יש צורך בחמצן. החמצן מאפשר לגיטימציה רגשית, ויסות הרגש, יכולת לחוות את הרגש בכלל ובעוצמה שאבחר בפרט.
מחסור בחמצן לא יאפשר לי לחוות רגש, מערכת ההדחקה אינה מאפשרת לנשימה להיות עמוקה- מנגנון הגנה שמאפשר שלא לחוות רגשות. מיעוט נשימה יאפשר הדחקות. הרגשות נוצרו ונועדו כדי שנחווה אותם. איכות החיים תרד אם לא נמצה את החווי הרגשית.
סיבות גופניות המובילות לקשיי התנהגות:
* קושי בהפעלת המוטוריקה הגסה: סרבול מוטורי, הימנעות מפעילויות גוף מורכבות.
* קושי בהפעלת המוטוריקה העדינה: תפקוד לא תקין של אצבעות הידיים.
* קושי בהפעלת שרירי העיניים- לכיוונים שונים, המונעים השתתפות במשחקי חברה שונים.
* קושי בקואורדינציה.
* עודף בקלט החושי, שבא לידי ביטוי בעיקר בחוש המגע, השמיעה והריח.
* קושי בגמישות גופנית.
* קושי ביכולת הרפיית שרירי הגוף.
* מערכת שרירים טבעתיים שאיננה מתפקדת באופן תקין.
|
| |
|
|
|
|