היום אין יותר נערים עם ADHD מאשר בעבר אפילו שנדמה שיש. אולם יותר נערים ונערות מסיימים 12שנות לימוד במסלול עיוני הכולל תעודת בגרות, כלומר הדרישות האקדמיות והחברתיות גבוהות יותר והקושי שלהם, בא לידי ביטוי בצורה מובהקת יותר.
קיימים היום כלים, עזרים וטיפולים רבים, שנועדו לעזור להתגבר על הקשיים: הוראה מתקנת, התאמות בבחינות, טיפול ואימון, המאפשרים לאבחן ולעזור לנערים ונערות לסיים את הלימודים בהצלחה ולאפשר להם להמשיך מאוחר יותר במסלול להשכלה גבוהה.
אם בנערים ונערות "רגילים" יש הקצנה בהתנהגות בגיל זה, הרי שבנערים ונערות עם ADHD, ההתנהגות הזו מוקצנת עוד יותר ומלווה במרד, סרבנות והתפרצויות זעם. הקושי שלהם בוויסות מקשה עליהם עוד יותר להתמודד בהצלחה עם השינויים הגופניים והנפשיים האופייניים כל-כך לתקופה זו.
לנערים עם קשיי קשב וריכוז יש לעיתים פער גדול בין הגיל הכרונולוגי, השכלי והרגשי. נער בן 17, יכול לחשוב כבוגר אך להתנהג כילד. הדבר מהווה קושי עצום הן לנער עצמו והן לסביבה.
פעמים רבות נערות מאובחנות בגיל הזה לראשונה כבעלות ADHD. במשך השנים הנערות היו "ילדות טובות", לא הפריעו, לא התבלטו, הציונים שלהן היו סבירים. הדרישות האקדמיות והחברתיות כבר לא מאפשרות להן להתמודד עם האתגרים והן חוות משברים, ירידה בלימודים, מצבי רוח משתנים.
טיפול מתאים מאפשר לגלות פוטנציאל עצום שלא מומש קודם לכן.
בגיל ההתבגרות קיימת ציפייה מצד ההורים שההתנהגות של המתבגרים תהייה שונה מזו שהייתה כשהיו עדיין ילדים. הציפייה היא שהנער יירגע, יתנהג בהתאם לגילו, ילמד מניסיון ומטעויות העבר.
לנערים עם קשיי קשב וריכוז יש פער גדול בין הגיל הכרונולוגי, השכלי והרגשי. נער בן 17, יכול לחשוב כבוגר אך להתנהג כילד. הדבר מבלבל את ההורים ומעמיד אותם בפני דילמות קשות.
לעיתים קרובות ההורים אובדי עצות. הנער לא לוקח אחריות כפי שמצפים ממנו, עושה המון טעויות.
הנושא החברתי תופס אצלו את המקום המרכזי וההורים מרגישים שהם מאבדים את השליטה על חייו.
התהליך של היפרדות מההורים הוא תהליך טבעי ונורמאלי אולם החשש הגדול של ההורים הוא, שאין לנער/ה את המיומנויות הדרושות לכך.
גיל ההתבגרות הוא גיל שבו הנער/ה מוציאים רישיון נהיגה, ישנם נערים ונערות שמתנסים בקיום יחסים מיניים ולכן אפשר להבין את המקור לחרדה של ההורים.
ההורים מתמודדים עם רגשות של בלבול, חוסר בטחון, כעס כלפי עצמם, כלפי הנער/ה, אשמה, האשמה (האב את האם ולהיפך), כישלון, תחושת קורבנות, חוסר אונים, כאב, פחד, דאגה ועוד.
לעיתים קרובות קיימים מאבקי כוח בין ההורים לנער/ה ו/או מאבקי כוח ומתח בין ההורים עצמם, עייפות, שחיקה ואף דיכאון.
פעמים רבות ההורים מתמודדים באופן לא יעיל עם המתבגרים: חוסר עקביות, ויכוחים, ויתור, התעלמות, שידול, איום, ענישה מתוך כעס ונקמה ולא ממקום של למידה והפקת לקחים.
לעיתים קרובות ההורים זקוקים לתמיכה וזהו המקום לפנות להדרכת הורים, שם ירכשו כלים להתמודדות יעילה עם הקשיים, יקבלו חיזוק למקום שלהם כהורים ויקבלו תמיכה רגשית למקום בו הם הנמצאים.
