עובדות
*היום כבר אין הפרדה בהגדרות בין add ו- adhd. 
* אחוז הילדים עם adhd באוכלוסיה עומד על 5%-8% אולם יש מומחים הגורסים כי מספרם מגיע עד לכדי 10%. כלומר כ- 3-4 ילדים בכל כתה. 
* היום אין יותר ילדים עם adhd מאשר בעבר אפילו שנדמה שיש. הדרישות בחברה הן שהשתנו והן באות לידי ביטוי בעיקר בתחום הלימודי והחברתי. בתחומים אלה גם מופיעים הקשיים הבולטים של קשיי הקשב והריכוז. 
* היום יש מקום להדגיש את ההגשמה העצמית ולכן יש הירתמות לעזור לילד המתקשה - בכל דרך אפשרית. 
* בנים סובלים מ-adhd פי 3-4 מאשר בנות. 
* לרוב הבנים עם קשיי קשב וריכוז מתלווה גם היפראקטיביות (אבל כמובן גם לבנות). 
* קושי הסביבה להתמודד עם ההיפראקטיביות היא זו שמובילה בדרך כלל לטיפול. 
* מכאן שיש לשים לב לאלה ש"נופלים בין הכיסאות"- לא מפריעים, לא מתבלטים אבל עדיין סובלים מהקשיים ומפתחים תופעות לוואי (בעיקר בתחום הרגשי-התנהגותי). 
* העדר טיפול מתאים יוצר אינסוף תסכולים, מקשה על ההתקדמות וגורע מהביטחון העצמי והדימוי העצמי. 
* טיפול מתאים מאפשר לגלות פוטנציאל עצום שלא מומש קודם לכן ומאפשר לחיות באיכות החיים טובה ומספקת.

חלק מהמאפיינים של ילדים עם הפרעת קשב:
* מתקשה להתרכז בפרטים הקטנים
* נראה כאילו אינו מאזין כאשר מדברים אליו
* מאבד חפצים
* מבצע טעויות שטותיות
* דעתו מוסחת בקלות על ידי גירויים חיצוניים
* תזזיתי וחסר מנוחה
* לחילופין: חולמני ופאסיבי
* פטפטן
* מתפרץ לדברי אחרים
* קושי בשליפה- הידע מצוי בראש אבל לא יוצא החוצה.

מדוע לא כל הילדים מאובחנים? 
* חוסר מודעות. 
* פחד מפני התשובה. הורים מפחדים ונרתעים מהמושג add/adhd. נפגשתי עם הורים שילדיהם סבלו מחלק מהסימפטומים וכשרק הועלתה בפנים האפשרות, שיתכן ולילד קשיים בקשב וריכוז, חשו שעולמם חרב עליהם.
* קבלת הילד כמו שהוא. 
* הורים שהם בעצמם עם קשיי אלה וולא רואים את הקושי בהתנהלות ובהתנהגות הילד כדבר שמצריך התייחסות. 
* תהליך האבחון ארוך ומסורבל וכולל: בדיקות רפואיות, אבחון נוירולוגי, אבחון פסיכולוגי, אבחון דידקטי, שאלונים להורים ולמורים, צפייה בילד במצבים שונים, ראיונות עם הורים ומורים. לא כל ההורים ערוכים ומוכנים לכך. 
* לא תמיד הילד עונה על ההגדרה הרפואית לקשיי קשב וריכוז. 
* ילד שקיימים אצלו "רק" 5 סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז ו- רק "4.5" סימפטומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות (ולא 6 כפי שמחייב ה- DSM), לא יוגדר ולא יאובחן כסובל מ- adhd .


חשוב מאוד לציין שאין צורך שהילד יאובחן כ- adhd על מנת לטפל בו. ההיפך הוא הנכון.

מספיק שחלק מהסימפטומים מופיעים וכבר מתקיימים סבל וקושי.

יש צורך בטיפול ואימון עוד לפני שמופיעות תופעות לוואי כגון תחושה של תת הישגיות,

בטחון עצמי נמוך/דימוי עצמי נמוך.

על מנת להגיע למימוש הפוטנציאל בהווה ובעתיד, ולאפשר לקיים איכות חיים טובה.