קושי תפקודי יכול להיווצר ממספר גורמים וכדי להתגבר עליו, חייבים לחקור את שורשו, את המקור להיווצרותו. לעיתים קרובות המקור לקושי תפקודי הוא נוירולוגי אך במקרים רבים המקור לקושי הוא בכלל גופני ונובע מתפקוד לא מלא של אחת ממערכות הגוף.
הראייה הכוללת שלי, בתחום הגופני, רגשי, חשיבתי, מאפשרים לי למקד את הגורם לסימפטום, שממנו תיגזר צורת הטיפול,למרות שלמראית עין, התוצאה היא אותה תוצאה.
לדוגמה: היפראקטיביות – מקור הקושי הוא נוירולוגי, ותנועתיות יתר- המקור הוא גופני.
הטיפול בתנועתיות יתר, הנובעת מקושי גופני, יתמקד יותר בפן הגופני ובשכלול המערכות גופניות, שאינן מאפשרות לגוף לתפקד במלוא הפוטנציאל, בעוד לטיפול בקושי בהיפראקטיביות- adhd , יתווספו כלים, המלמדים להתגבר על המיומנויות החסרות.
בשני המקרים מופיעות לא מעט תופעות לוואי רגשיות והתנהגותיות כגון: דימוי עצמי נמוך, התפרצויות זעם, הימנעות מהתמודדות, תחושת כישלון ועוד.
חשוב מאוד לתת את המקום ולטפל בקשיים הרגשיים וההתנהגותיים, מכיוון שאלה קובעים את היכולת האישית לממש את הפוטנציאל בהווה ובעתיד ומשפיעות מאוד על איכות החיים של המטופל וסביבתו הקרובה
האבחון
האבחון חשוב מאוד להצלחת הטיפול. הוא נותן תמונה רחבה ומדוייקת לגבי מקור הקושי של המטופל, מכיוון שלא כל קושי שנראה כלפי חוץ כקושי שמאפיין adhd הוא אכן קושי נוירולוגי.
הגיעו אלי מטופלים עם קשיי קשב, קשיי ריכוז, שהתברר שהמקור שלהם הוא בכלל גופני-תפקודי: אחת ממערכות הגוף לא תפקדה במלוא הפוטנציאל.
קושי בקשב ו/או בריכוז הוא סימפטום. הדרך היחידה לטפל כמו שצריך באותו סימפטום הוא לחקור ולהבין את המקור שלו מכיוון שזה מה שיקבע את אופן הטיפול ואת הצלחתו.
דוגמה קיצונית לטיפול שלא מצליח הוא שלא אחת מטופלים, שסובלים מקשיי קשב וריכוז מאובחנים בטעות כ- adhd -מקבלים ריטלין. אולם הקושי שלהם לא נובע מקושי נוירולוגי אלא יכול להיות תוצאה של כל אחת מהמערכות הבאות שאיננה מתפקדת במלוא הפוטנציאל שלה: רגישות יתר לשמיעה או למגע או לריח, קושי רגשי או קושי במערכת קואורדינציה שאיננה בשלה, קושי בהפעלת מוטוריקה גסה או עדינה. גם במקרים אלה התוצאה הישירה באה לידי ביטוי בקושי בקשב ו/או בריכוז. ריטלין לא יעזור להם ורק טיפול ספציפי בקשיים הגופניים ובמיומנויות החסרות- יכול להביא אותם לתפקוד תקין.
האבחון מתבסס על שיחה עם המטופל וההורים אודות סיבת הפנייה, תשאול התפתחותי, בחינת ההתנהגויות שנובעות מסיטואציות גופניות שונות, בדיקת יכולות גופניות כגון מערכת הקואורדינציה, המוטוריקה העדינה ועוד, מודעות והבנה של הקשיים הרגשיים שנלווים ועוד.
לכל מאובחן נקבעת תוכנית טיפולית ייחודית לו, שמבטיחה טיפול ממוקד, העונה על הסיבת הפנייה.
