עובדות
* היום אין יותר נערים עם adhd מאשר בעבר אפילו שנדמה שיש. אולם יותר נערים ונערות מסיימים היום 12
שנות לימוד במסלול עיוני הכולל תעודת בגרות, כלומר הדרישות האקדמיות והחברתיות גבוהות יותר והקושי
שלהם, בא לידי ביטוי בצורה מובהקת יותר.
* קיימים היום כלים,עזרים וטיפולים רבים, שנועדו לעזור להתגבר על הקשיים: הוראה מתקנת, התאמות בבחינות,
טיפול ואימון, המאפשרים לאבחן ולעזור לנערים ונערות לסיים את הלימודים בהצלחה ולאפשר להם להמשיך
מאוחר יותר ללמוד במסלול להשכלה גבוהה.
* אם בנערים ונערות "רגילים" יש הקצנה בהתנהגות בגיל זה, הרי שבנערים ונערות עם adhd, ההתנהגות הזו
מוקצנת עוד יותר ומלווה במרד, סרבנות והתפרצויות זעם. הקושי שלהם בוויסות מקשה עליהם עוד יותר
להתמודד בהצלחה עם השינויים הגופניים והנפשיים האופייניים כל-כך בתקופה זו.
* לנערים עם קשיי קשב וריכוז יש לעיתים פער גדול בין הגיל הכרונולוגי, השכלי והרגשי. נער בן 17, יכול
לחשוב כבוגר אך להתנהג כילד. הדבר מהווה קושי עצום הן לנער עצמו והן לסביבה.
טיפול מתאים מאפשר לגלות פוטנציאל עצום שלא מומש קודם לכן.
חלק מהמאפיינים של נערים עם הפרעת קשב:
* מרבים לעשות טעויות "טיפשיות" במבחנים
* מתקשים להקשיב לאורך זמן
* מתקשים לשמור על סדר: הציוד מפוזר, החדר מבולגן
* דעתם מוסחת בקלות
* תזזיתיות
* חוסר מנוחה
* לחילופין- חולמניות/ פאסיביות
* פטפטנות
* מתקשים לקבל מרות מבעלי סמכות, מתחצפים למבוגרים
* מתפרעים לעיתים קרובות
* סובלים מהתפרצויות זעם
* נמשכים להתמכרויות ולמעשים קיצוניים: אלכוהול, סיגריות, סמים, אכילה, נהיגה פרועה
להיות הורים לנער/ה עם ADHD
* בגיל ההתבגרות קיימת ציפייה מצד ההורים שההתנהגות של המתבגרים תהייה שונה מזו שהייתה
כשהיו עדיין ילדים. הציפייה היא שהנער יירגע, יתנהג בהתאם לגילו, ילמד מניסיון ומטעויות העבר.
* לנערים עם קשיי קשב וריכוז יש פער גדול בין הגיל הכרונולוגי, השכלי והרגשי. נער בן 17, יכול לחשוב
כבוגר אך להתנהג כילד. הדבר מבלבל את ההורים ומעמיד אותם בפני דילמות קשות.
* לעיתים קרובות ההורים אובדי עצות. הנער לא לוקח אחריות כפי שמצפים ממנו, עושה המון טעויות.
* הנושא החברתי תופס אצלו את המקום המרכזי וההורים מרגישים שהם מאבדים את השליטה על חייו.
התהליך של היפרדות מההורים הוא תהליך טבעי ונורמאלי אולם החשש הגדול של ההורים הוא, שאין
לנער/ה את המיומנויות הדרושות לכך.
* גיל ההתבגרות הוא גיל שבו הנער/ה מוציאים רישיון נהיגה, ישנם נערים ונערות שמתנסים בקיום יחסים
מיניים ולכן אפשר להבין את המקור לחרדה של ההורים.
* ההורים מתמודדים עם רגשות של בלבול, חוסר בטחון, כעס כלפי עצמם, כלפי הנער/ה, אשמה, האשמה
(האב את האם ולהיפך), כישלון, תחושת קורבנות, חוסר אונים, כאב, פחד, דאגה ועוד. לעיתים קרובות
קיימים מאבקי כוח בין ההורים לנער/ה ו/או מאבקי כוח ומתח בין ההורים עצמם, עייפות, שחיקה ואף דיכאון.
* פעמים רבות ההורים מתמודדים באופן לא יעיל עם המתבגרים: חוסר עקביות, ויכוחים, ויתור, התעלמות,
שידול, איום, ענישה מתוך כעס ונקמה ולא ממקום של למידה והפקת לקחים.
* לעיתים קרובות ההורים זקוקים לתמיכה וזהו המקום לפנות להדרכת הורים, שם ירכשו כלים להתמודדות
יעילה עם הקשיים, יקבלו חיזוק למקום שלהם כהורים ויקבלו תמיכה רגשית למקום בו הם הנמצאים.
חשוב להדגיש שנער/ה שאינם מטופלים, נמצאים לעיתים במקום רגשי קשה
ואף עלולים במקרים מסוימים לפתח בעיות התנהגות והתמכרות לאלכוהול, אכילה ועישון.
