.כללי
במקרים רבים זוהי הפרעה תורשתית. במקרים אחרים הסיבות הן סיבוכים במהלך ההיריון והלידה, עישון בהיריון, צריכת סמים בהיריון, בעיה בשלייה.
קשיי קשב וריכוז
הוא ליקוי מחשבתי, שבא לידי ביטוי בבעיה התנהגותית.
ידע, שאמור לעבור ולאפשר לתפקד באופן "רגיל", לא מגיע ל"בור הפיקוד" במוח והתוצאה היא התנהגותית.
ישנם מספר אזורים במוח: איזור קדמת המוח, המוח הקטן האחורי והקורטקס- קליפת המוח, בהם, כתוצאה מליקוי אורגני, מתקיים ניצול לקוי של חומר הנקרא "דופמין" (שנמצא במרווח בין כל שתי סינפסות) ותפקידו לקשר בין תאי העצב במוח. הדופמין נספג מהר מדי וכתוצאה מכך רמת האדרנלין במוח יורדת.
המוח מורכב מ- 10 מיליארד תאים ו-מיליארד מסלולים נוירולוגים. כל פעולה שאני עושה, מועברת במסלול שונה.
מספר המסלולים של הסובלים מבעיית קשב וריכוז קטן יותר וזרימת האינפורמציה בין המרכזים השונים במוח לא מלאה.
התוצאה: פגיעה בתפקודים ספציפיים הקשורים בחשיבה, בקשב, ביכולת להתרכז.
אימפולסיביות
הינה דחף פתאומי, ללא השקעת מחשבה עמוקה ,מתאפיינת בפזיזות, אי שימת לב לפרטים, לקות בעיבוד מידע וביטוי הידע. התגובה מתקיימת באופן ישיר לגירוי בלי השהייה שמאפשרת עיבוד, הסקת מסקנות, ראיית התוצאות של התגובה.
היפראקטיביות
מופיעה בקרב 60% מילדים בעלי adhd.
ההיפראקטיביות היא אסטרטגיית פיצוי שמפעיל המוח על מנת להעלות את רמת האדרנלין הנמוכה, ויכולה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים: החל מתנועתיות יתר ועד לנטילת סיכונים, דרך שימוש בחומרים ממריצים (קולה, קפה) ועד להתמכרויות: ניקוטין, סמים, אלכוהול, אכילה ועוד.
מאפיינים
זהו ליקוי בסיסי ביכולת לשלוט בהתנהגות. והיא באה לידי ביטוי ב: קושי בריסון התנהגותי, בארגון עצמי, בוויסות עצמי, בראיית הנולד וביכולת לראות את העתיד.
בתחום המקצועי נהוג לקרוא לתחומים הנפגעים- מיומנויות קוגניטיביות. תפקידן של המיומנויות הקוגניטיביות היא לאפשר תגובות נאותות לסיטואציות שונות ולסייע להתמודד ביעילות עם דרישות חברתיות, התנהגותיות ואקדמיות שונות.
תחומי המיומנויות שבהם מתקיים הקושי:
מיומנויות ביצועיות:
קושי לארגן מחשבות, לדכא דחפים, להגדיר בעיות, לאתר פתרונות לבעיות, לחזות תוצאות של אירועים, סדר, קושי בקבלת החלטות, במעקב אחרי הוראות, בזיכרון מיידי ולא מיידי שאמור לסייע לבחון אירועים במבט לאחור ולהפיק את הלקח להתנהגות עתידית. פיזור, אימפולסיביות, קושי במעברים- התנגדות לשינויים בתוכנית ולבקשות חדשות, קושי להתחיל מטלות חדשות.
תחום חברתי:
במקרים רבים הילדים והנערים ילדותיים יחסית לבני גילם ומכאן נוצר קושי ליצירת קשרים חברתיים. לחלק מהם חסרות מיומנויות לפתיחה בשיחה בהשתלבות בפעילות חברתית, לחלוק את רכושם עם אחרים. הם לא קוראים נכון את תגובות של אחרים ואינם ערים לסימנים חברתיים מילוליים ושאינם מילוליים. אין להם מושג איך הם נראים בעיני אחרים, לא פועלים לפי קודים חברתיים שמצופים מהם, מתנהגים בצורה שאיננה מקובלת, לא מצליחים להסתגל לפעילות קבוצתית, מחפשים תשומת לב בצורה שאיננה מקובלת על סביבתם. נוצרת התנהגות שמתפרשת כחוסר כבוד לזולת: לחברים, להורים, למורים ולמבוגרים בכלל.
מיומנות שפתית:
קושי בביטוי רגשות. למשל: אני עצוב, כועס, מתוסכל. לא יודעים להביע מה, מה מעדיפים, מה חושבים ומדוע דואגים. במקום זה יגיבו בהתפרצות זעם, בריחה מהחדר, מה שנראה כחוסר התמודדות. ניסיון העבר והזיכרונות מאוחסנים בצורה של שפה ומכיוון שמיומנויות השפה חלשות, הם ייתקלו בקשיים ללמוד מפתרונות העבר.
חוסר במחשבה גמישה:
חווים האירועים השונים במונחים קונקרטיים של שחור/לבן, מצוין/נוראי.
תחושותיהם על עצמם מוחלטות- אני נהדר/אני כישלון, אני חכם/טיפש. אין את חוויית הביניים.
מתמקדים בפרטים ולא בתמונה הכוללת, קשה להם להקשיב אובייקטיבית לנקודת מבט אחרת.
הוויסות הרגשי נפגע וגורם להתפרצויות, שאינן תואמות את הגירוי. לעיתים התגובה מוקצנת מאוד ביחס לגירוי, דבר המקשה על רגיעה בזמן סביר. נטייה למצבי רוח, גישה שלילית בהתמודדות עם קשיים. התוצאה היא קושי בחשיבה צלולה לאיתור פתרונות אפשריים. כמו-כן, אורך הזמן של חווית הרגש יכול להימשך זמן רב ולא פרופורציונאלי לגודל האירוע.
ויסות רגשי
הוויסות הרגשי נפגע וגורם להתפרצויות, שאינן תואמות את הגירוי. לעיתים התגובה מוקצנת מאוד ביחס לגירוי, דבר המקשה על רגיעה בזמן סביר. נטייה למצבי רוח, גישה שלילית בהתמודדות עם קשיים. התוצאה היא קושי בחשיבה צלולה לאיתור פתרונות אפשריים. כמו-כן, אורך הזמן של חווית הרגש יכול להימשך זמן רב ולא פרופורציונאלי לגודל האירוע.
התוצאה:
התוצאות של הקשיים הללו באים לידי ביטוי באינטראקציה שמתפתחת עם הסביבה , והיא לעיתים קרובות שלילית.
לסובלים מ-adhd יתכן דימוי עצמי נמוך וקשיים רגשיים נילווים, הנובעים מהפער בין הפוטנציאל הגבוהה בדרך כלל, לבין רמת ביצוע נמוכה יותר, בין ציפיות הסביבה לבין היכולת הביצועית.
לכן חשוב כל-כך לטפל, לאמן, לתמוך וללמד את המיומנויות החסרות.
